ארגון עובדי הפלחה
ניר ותלם 3
מחירון דיגיטלי
גלבוע טייר סנטר

השקיה בקולחים – נתונים והשלכות

1/12/2015

יום עיון בנושא השקיה בקולחים נערך ביום רביעי, 23 בנובמבר 2015 במכון וולקני. את יום העיון, שהיה גדוש מידע מאלף והציג את הנושא מכמה היבטים, יזם, ארגן והנחה אשר איזנקוט, מנהל תחום שירות השדה בשה"מ. משתתפים רבים, בהם חקלאים, סטודנטים, חוקרים ואנשי המגזר הציבורי והעסקי, גדשו את המבואה בכניסה לאולמות עוד בטרם החל יום העיון, ולימדו כי הציבור צמא לידע מעודכן בנושא המורכב של שימוש בקולחים בחקלאות.

מצד אחד, בעשור האחרון למדנו כי מיחזור מים, כמו כל סוג מיחזור אחר, הוא תהליך חיובי התורם לאיכות הסביבה. מצד שני, ככל שחולף הזמן מצטברות עדויות לנזקים לקרקע ולגידולים ומתברר כי גם בני אדם סופגים חומרים שיכולים להזיק, כמו שאריות של תרופות ומתכות כבדות, בעקבות השקיית ירקות ופירות בקולחים.

 


מתקן טיהור שפכים

 

 

 


ירידה בכמות המזהמים

המוטיב המרכזי בהרצאתו של ד"ר גל הראל מרשות המים, "האיכות והכמות של מי הקולחים בישראל," סבב סביב ההנחה שאיכות המים משתפרת עם השנים.

מבחינה זו, ד"ר הראל הוא שליח החדשות הטובות. לדבריו, יש שיפור בעומסי מלחים בקולחים היוצאים מממכוני הטיהור, המט"שים, ובשנים הקרובות המצב עשוי להמשיך להשתפר ותתרחש ירידה משמעותית בכמות המזהמים שמוזרמים למערכת הביוב. את השיפור במצב השפכים זוקף ד"ר הראל בעיקר לשיפור מי הרקע, כלומר הזרמת מים מותפלים למערכת.

לדברי ד"ר הראל, כ-85% מן השפכים מטופלים כיום. ישנה הפחתה קלה בהזרמת הקולחים לסביבה ואין הזרמת קולחים לים. הנתונים שהציג מלמדים על ירידה בריכוז הכלוריד, הנתרן והבורון בשפכים ובקולחים.

כאמור, השיפור נובע בעיקר מהזרמת מים מותפלים למערכת. בשנת 2015 הוזרמו כ-200 מיליון קו"ב מים מותפלים למערכת, ציין ד"ר הראל והוסיף, כי פעילות המשרד להגנת הסביבה גרמה למפעלים להפחית באופן משמעותי את כמות המזהמים שהופנו למערכת הביוב ולהקפיד על השפכים, וכי הגופים הממונים ומועצות אזוריות אוכפים את שמירת הכללים ומשיתים כנסות על חריגים שלא אושרו. לכך יש השפעה גם על הבוצה המגיעה לשדות.

החדשות הטובות שהביא ד"ר הראל לא ממש הרגיעו. שכן, גם אם לדבריו אין הזרמת קולחים לים, הבוצה עדיין משונעת לים. זאת ועוד, שיפור הקולחים על ידי הזרמת מים מותפלים למערכת הביוב, הוא לא שיפור בכמויות, אלא בריכוזים, ועדיין אותה כמות של מזהמים מגיעה לשפכים, רק שכמות זו נמהלת בכמות גדולה יותר של מים. במילים אחרות, כמות המזהמים המגיעים לסביבה מקולחים - עומדת בעינה.

 

ממכוני הטיהור לצלחת

פרופסור בני חפץ מן האוניברסיטה העברית הציג נתוני מחקר חדש, שעדיין לא פורסם רשמית. למען הסר ספק, הכריז פרופסור חפץ בראשית הרצאתו: "אני בעד השקיה בקולחים, אנחנו צריכים להמשיך להשקות בקולחים, אבל חייבים לדאוג שהקולחים יהיו באיכות תקינה".

"בחרנו להרצאה כותרת פרובוקטיבית 'מהמט"ש לצלחת', אמר פרופסור חפץ והסביר כי במי הקולחים ניתן למצוא שאריות של חומרים מתרופות מוכרות, מאדוויל ועד ויאגרה. מטרת המחקר היתה לכמת ולהעריך את החשיפה של מזהמים אורגניים עקב צריכת מזון מושקה בקולחים.

חומר היעד שנבחר לבדיקה הוא תרופה הניתנת לסובלים מהתקפי אפילפסיה, קרבמזפין, והמטבוליטים שלה. הייחוד של חומר זה שהוא יציב ואינו מתפרק בתהליכי טיהור וניתן למצוא אותו כמות שהוא בבוצה ובקולחים.

השערת המחקר הקליני, שנערך בשיתוף בית הספר לבריאות הציבור, כי האוכלוסייה בישראל עשויה להיות חשופה לקרבמזפין עקב צריכת ירקות ופירות המושקים בקולחים. הניסוי כלל קבוצה של 34 מתנדבים, שהתחייבו לאכול, בין היתר, תוצרת חקלאית שהושקתה בקולחים, ועברו בדיקות שתן למדידת כמות החומרים בגופם.

במהלך המחקר נמצא כי ריכוז החומרים במי השקיה אינו מהווה אינדיקצה למתרחש בשטח. ירקות שונים קולטים את החומרים בצורה שונה וגם סוג קרקע ותכונות החומרים הם פקטור חשוב לכמות החומרים המזהמים שיגיעו בסופו של תהליך לחלק האכיל של הצמח.

המסקנות מן המחקר היו כי חומרים רפואיים שונים מגיעים לשדות דרך השקיה בקולחים. תכונות הקרקע משפיעות על זמינות החומרים. חלק מן החומרים הרפואיים נקלט על ידי צמחים. ריכוז החומרים בצמח, בעלים, בפרי ובשורש, תלוי בסוג החומר.

המחקר הראה עלייה בכמות הקרבמזפין בגופם של האנשים שהחלו לאכול ירקות שהושקו בקולחים, וכאשר שינו את תזונתם וצרכו ירקות ופירות שהושקו במים שפירים, ירדה כמות החומר שנמצאה בגופם.

עוד נמצא כי חלק מן המשתתפים הגיעו למחקר כשבגופם כבר מצוי ריכוז מסוים של החומר, תוצאה מאכילת פירות וירקות שהושקו בקולחים. אנשים שהתזונה שלהם כללה יותר ירקות ופירות שאינם אורגניים, היו בעלי ריכוז גבוה יותר של החומר מאנשים שתזונתם כללה מעט ירקות ופירות.

ממסקנות המחקר עולה מאליה השאלה, האם אנחנו, ציבור הצרכנים של תוצרת חקלאית מושקה בקולחים, נחשפים לאותם חומרים והאם הדבר יכול להשפיע על בריאותנו?

בסיום הרצאתו של חפץ העיר אשר איזנקוט, מנחה יום העיון, כי ירקות כמו עגבניות, מלפפונים ופלפלים מושקים במים שפירים ולא בקולחים.

 

מי שמזהם - משלם

ד"ר הדס ממן, מהתוכנית להנדסת סביבה באוניברסיטת תל אביב, דיברה על גישות מתקדמות לטיהור מי קולחים, ותוך כדי העבירה שיעור במושגי יסוד בהגנת הסביבה.  

בתחילת הרצאתה הציגה ד"ר ממן נתונים הבאים ללמד על חשיבות טיהור מים על המשך קיומו של המין האנושי. כך, למשל, בשנת 2025 ליותר משליש אוכלוסיית העולם לא תהיה נגישות למי שתייה תקינים. מדי שנה מתים בעולם מעל למאתיים מיליון ילדים בשל הרעלה ממים מזוהמים.

בהמשך הציגה ד"ר ממן את שלושת ה- R'Sכלומר:Reduce , Recycle, Reuse - עיקרון מרכזי של שוחרי איכות הסביבה, הגורס כי על מנת לשמור על הסביבה יש להקטין את הנזק, למחזר ולעשות שימוש חוזר (באנגלית  (The three R'.

במי השפכים יש תרכובות אורגניות כמו תרופות, חומרי הדברה ואפילו מוצר תמים ושגרתי כמו שמפו מכיל חומרים פעילי שטח, שאינם מתפרקים במכון הטיהור, הסבירה ד"ר' ממן. טכנולוגיות טיהור אמורות להוריד את עומס החומרים המזהמים וריכוז הפתוגנים בקולחים, אבל מכון טיהור סטנדרטי לא בנוי לפעילות הכוללת פירוק חומרים כאלו. בהמשך הציגה ד"ר ממן טכנולוגיות זמינות, שניתן להשתמש בהן על מנת לטהר קולחים.

לשם השוואה, היא הציגה את המתרחש בתחום טיהור שפכים בשוויץ, מדינה הנחשבת כמובילה בטיפול בשפכים. השנה נקבע כי 100 מתוך 700 מכוני טיהור בשוויץ יהיו מצוידים בטכנולוגיות טיהור באמצעות אוזון או פחם פעיל, אבקתי או גרנולרי. כמו כן, נקבעו כללי רגולציה נוקשים שעיקרם שמי שמזהם – משלם. אם, לדוגמה, מפעל שתהליך הייצור של המוצרים שלו כולל שימוש בחומרים מזהמים, עליו לדאוג לפירוק מוקדם של החומרים הללו. במידה שאינו עושה זאת והחומרים מגיעים לשפכים - המפעל ישלם בעבור הטיהור שלהם.

 

רגולציה על טכנולוגיה

החדשנות של השוויצרים, מדגישה ד"ר ממן,  באה לידי ביטוי בקביעה שיש להחיל את הרגולציה על טכנולוגיה ולא על ריכוז החומרים במי השפכים. בארצות הברית, לשם השוואה, הרגולציה ותרנית יחסית ומחייבת טיהור רק כאשר ידוע שהשימוש בקולחין יגיע לתוצרת המיועדת לשימוש אנשים.

בשוויץ, לאחר הטיפול במכוני הטיהור בקולחים, יוזרמו המים המטוהרים לנהרות בסביבה. ישראל היא מדינה יבשה ואנחנו לא יכולים להרשות לעצמנו להזרים מים מטוהרים לסביבה כמו נהרות.

טכנולוגיות לטיהור שישפרו מאוד את איכות הקולחים הן שימוש באוזון ושימוש בפחם פעיל אבקתי או גרנולרי, לספיחת חומרים מזהמים. אוזון, למשל, יכול לפרק גם חומרים יציבים, בין היתר, גם את הקרבמזופין שהכרנו בהרצאתו של פרופסור חפץ.

טכנולוגיה נוספת שהוצגה היא טיפולSAT  - החדרת שפכים לחולות. ד"ר ממן דיווחה כי בפיילוט שנעשה בשפד"ן הצליחו להוריד את משך שהיית השפכים בחולות מחצי שנה לחודש אחד בלבד, ועדיין, עלותם של תהליכי טיהור כאלו גבוהה יחסית וזהו בעצם חסרונם העיקרי.

בסיכום הרצאתה הזכירה ד"ר ממן כי השיטה הטובה ביותר לטפל בבעיה היא מניעה או טיפול במקור. לדבריה, יש לטפל במקור לחומרים המזהמים כדי לצמצם מלכתחילה את הזרמת החומרים המזהמים למערכת הביוב. למשל, טיפול בשפכי בתי חולים, שאינם נחשבים מבנים תעשייתיים ולכן אינם מחויבים לטהר את השפכים שהם מייצרים. צמצום בשפכי בית חולים במקור, הוא אמצעי יעיל יותר לשפר את איכות הקולחים, יותר מאשר הזרמת מים מותפלים.

לצערנו הרב, היום בו בתי חולים, מרצונם החופשי, ינקטו אמצעים לטהר את השפכים שהם מזרימים, עדיין רחוק.

 

הצנרת חסומה

ד"ר חורחה טרצ'יצקי דיבר על היווצרות ביופאולינג במערכות השקיה והדרכים למניעתו. תופעת הביופאולינג קיימת בכל מערכת מים, אמר ד"ר טרצ'יצקי, גם השקיה בקולחים וגם לא. בכל משטח רטוב מתנהלים תהליכים כמו היווצרות אבנית, שקיעת מלחים בעוצמות שונות בהתאם לטיב המים.

כל האורגניזמים נוטים לייצר ביופלם ויוצרים שכבת מטריקס רירית ומימית. כמו שמשאירים דלי מלא מים בחוץ למשך כמה ימים ודפנות הדלי הופכות להיות דביקות וריריות, כך, במשך הזמן, צינור שיצא מן המפעל חלק ונקי הופך עם הזמן לצינור עם שכבות פנימיות שעשויות לגרום לבעיות במערכות ההשקיה.

שכבת הביופאולינג נוצרת כאשר אורגניזמים וחלקיקים שונים נדבקים לדפנות ויוצרים מושבות המקטינות את קוטר הצינור ומשפיעות על מהירות זרימת המים. בהמשך ניתקים חלקיקים מהשכבה הפנימית בצינור ומגיעים לחלקים שונים בטפטפת.

תופעת הביופאולינג דומה במהותה בצינור ובטפטפת. באופן כללי יש הצטברות גדולה יותר של חומר בקטע האמצעי של הצינור, אבל בשוליים יש אחוז חומר אורגני גבוה יותר. קיימת התלכדות של חומר אורגני ואי-אורגני שמצטבר בקצה השלוחה. הצטברות הביופאולינג גורמת לשינוי בספיקת הטפטפות.

נגד תופעת הביופאולינג אפשר לטפל במי חמצן ובמי כלור. במחקר של ד"ר טרצ'יצקי נמצא כי הטיפול בכלור, לאורך זמן, יעיל יותר. אולם ריכוזי כלור גבוהים פוגעים בממברנות של הטפטפות ומקטינים את הספיקה.

עוד נמצא כי שדרוג איכות המים לטיפול שלישוני, מקטין את כמויות החומר המצטבר בתוך הצינורות ומקטין את תופעת הביופאולינג.

הדפסשלח לחבר
דרונט בניית אתרים
עבור לתוכן העמוד